<h1>סמ"ג עשין סימן קס"ב</h1>
<h2>דף כה.</h2>
גדולי החכמים היו עניים גמורים כגון רבי יהושע בן חנניא במסכת ברכות (כ"ח א') שאמר לו רבן גמליאל מכותלי ביתך [אתה] ניכר שפחמי אתה וכן רבי אלעזר במסכת תענית והרבה אחרים והיו מגלגלים עצמם בצער גדול שלא לקבל צדקה, ואמר ליה רב לרב כהנא (פסחים קי"ג א') פשוט נבלתא בשוקא ולא תימא כהנא אנא גברא רבא אנא, ועוד אמרו חכמים (פסחים קי"ב א') עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות (ע"פ רמב"ם מתנו"ע פ"י הי"ח). שנינו בפרק אחרון דפאה (מ"ט) כל מי שאינו צריך ליטול ונוטל אינו מת מן הזקנה עד שיצטרך לבריות, וכל מי שהוא צריך ליטול ואינו נוטל אינו נפטר מן העולם עד שיפרנס אחרים משלו ועל זה נאמר (ירמי' י"ז ז') ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו, וכל מי שאינו לא (עור) [חיגר] ולא פסח ולא סומא והוא משים עצמו כאחד מהם אינו מת מן הזקנה עד שיעשה כאחד מהם. ובירושלמי דפאה (דף ל"ז ב') אומר כל מי שצריך ליטול ואינו נוטל כאילו שופך דמים, פירוש כגון חולה או זקן או בעל יסורין (רמב"ם שם הי"ט) או יש לו בנות רבות ואינו יכול להשיאם ולפרנסם אא"כ יטול.
